החלטה בתיק ע"מ 1069/09

כללי

בפניי ערר הסנגוריה נגד החלטת בימ"ש קמא לדחות את בקשתה לעיון חוזר בשאלת המעצר.

הרקע לבקשה האמורה בשינוי הנסיבות שחל על פי הטענה, לאחר שהעורר הואשם בהחזקת מספר כלי נשק (שלושה רוס"ר מסוג M-16, אקדח, שלוש כוונות טלסקופיות וכ-1,400 כדורי תחמושת) ונעצר עד לתום ההליכים בעקבות כך.

הדיון בבימ"ש קמא

בבקשה לעיון חוזר שהונחה בפני בימ"ש קמא טען הסנגור לשלושה שינויים עיקריים. הראשון, עניינו שיהוי שחל בפתיחת החקירה ובמעצר העורר. טענה זו מבסס הסנגור על העובדה כי המידע המודיעיני הקשור לעבירה התקבל על ידי הרשויות כבר חמישה חודשים טרם מעצר העורר. לדעת הסנגוריה, עובדה זו, שהתגלתה בעקבות עתירת הסנגוריה לגילוי ראייה חסויה, משליכה באופן ישיר על הערכת המסוכנות עליה התבססה החלטת המעצר עד לתום ההליכים. שנית, מפנה הסנגור להידרדרות החמורה שחלה במצבו הכלכלי של העורר. לטענת הסנגור, בעקבות המעצר התמוטט עסקו של העורר, דבר המשנה באופן מהותי את המאזן אותו יש לערוך בין המסוכנות מחד, לפגיעה בזכויות העורר מאידך. שלישית, טען הסנגור להתמשכות ההליכים עד כה, ולעובדה כי טרם ניתנה החלטה בטענה מקדמית של חוסר סמכות.

בהחלטתו, דחה בימ"ש קמא את טיעוני העורר, תוך שציין כי אין בנסיבות האמורות כדי להשפיע על קיומה של עילת מעצר של מסוכנות ואף של חשש להמלטות. ביהמ"ש ציין עוד כי גם אם חל שיהוי מסוים בפתיחת החקירה, הרי שעצם תפיסת כמות גדולה של אמצעי לחימה בעלי פוטנציאל סיכון רב אינו מותיר ספק בדבר מסוכנות עכשווית. בנסיבות אלה, הגיע ביהמ"ש למסקנה כי אין בכוחן של הנסיבות עליהן הצביע הסנגור להביא לשינוי בהחלטת המעצר.

טיעוני הצדדים בערר

בערר שבפניי חוזרת הסנגוריה על טיעוניה בערכאה קמא ומוסיפה כי על אף שחלפה כמחצית השנה מאז נעצר, לא החלה שמיעת ההוכחות בתיק. כן טען הסנגור נגד קביעות בימ"ש קמא בנוגע לחשש להמלטות, שכן, עילה זו לא עמדה על הפרק עת נעצר העורר, ואף משוללת יסוד לנוכח נסיבותיו האישיות של העורר.

יצוין עוד כי מאז נשמעה הבקשה בפניי, הוגשה על ידי הסנגוריה עתירה לביהמ"ש הגבוה לצדק הנסובה סביב שאלת סמכות בתי המשפט הצבאיים לדון בעבירות של החזקת נשק בשטח A על ידי תושבי האזור כאשר להחזקת הנשק אינו מתלווה מניע ביטחוני. בד בבד עם הגשת העתירה, ביקש הסנגור כי ביהמ"ש הגבוה לצדק ייתן צו ביניים, במסגרתו יורה על שחרור העורר.

דיון והכרעה

עמדנו לא אחת על מסגרת השיקולים הצריכה להנחות את ביהמ"ש בבואו לבחון בקשה לעיון חוזר. בראש ובראשונה, העמיד המחוקק את הצורך ב "עובדות חדשות" או בשינוי נסיבות כתנאי בלעדיו אין לקבלת הבקשה (סעיף 78 (יא)(1) לצו בדבר הוראות ביטחון, תש"ל - 1970). המחוקק אף ראה להדגיש את נושא חלוף הזמן כנסיבה חדשה העשויה להצדיק כשלעצמה שינוי בהחלטת המעצר. מסגרת כללית זו התפרטה לשיקולי משנה אשר מונו על ידי בימ"ש זה בע"מ איו"ש 26/01 התוב"ץ נ' אבו רעייה [פדאור (לא פורסם) 01(8)395]). מכל מקום, בעניינינו אין ספק כי הטענות שהועלו על ידי הסנגור עשויות להיחשב כנסיבות חדשות, ומשכך, להביא את ביהמ"ש לבחון מחדש את הצדקת המעצר.

אין מחלוקת כי עד לשמיעת הערר שבפניי טרם החלו הליכים משמעותיים לבירור אשמת העורר. בעניין זה ראוי לציין כי אין להטיל את האחריות הבלעדית לחוסר ההתקדמות בהליך על גורם כלשהו. הן התביעה, הן הסנגוריה והן ביהמ"ש לא הפנו את מלוא תשומת הלב להליך זה. יחד עם זאת, לאחרונה נראה כי ניהול התיק עלה על פסים נכונים, שכן, בשתי ישיבות הוכחות שנקבעו, נשמעו מספר עדים ואף נקבעה ישיבה למועד קרוב במטרה לסיים את פרשת התביעה. אשר על כן, מההיבט האמור, דומני כי אין מקום לשחרור העורר.

עמדנו לא אחת על המסכנות העשויות לנבוע מעיכוב בלתי מוסבר בפתיחת חקירה. קבענו כי שיהוי כאמור עשוי ללמד על הערכת גורמי הביטחון כי מעצרו של חשוד אינו נדרש לשמירה על ביטחון האיזור (ראה לדוגמא ע"מ 2623/08 אבו סנינה נ' התוב"ץ). ברם, את שיקול השיהוי יש לבחון מתוך מכלול השיקולים הרלוונטיים לקביעת קיומה של עילת מסוכנות. במקרה דנן, הסתבר כי מידע מודיעיני הקושר את העורר להחזקת אמל"ח התקבל כחמישה חודשים לפני פתיחת החקירה. כן, לא שמענו הסברים מוסמכים מטעם התביעה הצבאית לעיכוב שחל בפתיחת החקירה כאמור. עם זאת, כפי שציין בימ"ש קמא בהחלטתו, אין מנוס מן המסקנה שכמות כלי הנשק שנתגלתה בחצריו של העורר מעמידה באור אחר את שאלת הסיכון הטמון בשחרור העורר. כאשר עסקינן בהחזקת מספר כלי נשק התקפיים ובכמות לא מבוטלת של תחמושת תואמת, חלקם מוסתרים היטב בשטח ביתו של העורר וחלקם בהישג ידו, אין מנוס מן המסקנה כי העורר עלול לסכן את ביטחון האיזור ברמה הפוסלת הזדקקות לחלופת מעצר גם בהתחשב בכך שהרשויות לא פתחו בחקירה מיד עם קבלת המידע המודיעיני החלקי האמור (ובאשר לתקופת השיהוי השווה עניין אבו סנינה הנ"ל).

נותרנו, על כן, עם שאלת הנזק הכלכלי העלול להיגרם לעורר מהמשך מעצרו. חוששני שאין בעניין זה כדי להכריע את הכף לטובת שחרור העורר. אין להקל ראש בחומרת הפגיעה העלולה להיגרם לעורר ולמשפחתו. עם זאת, כפי שהובהר, מעצרו של העורר נועד לקדם פני סיכון ביטחוני משמעותי הטמון בהחזקת כמות כלי נשק בלתי מבוטלת על ידי מי שכבר הורשע בעבירה דומה.

סופם של דברים כי באיזון בין האינטרסים השונים הנני בדעה כי יש לבכר את האינטרס הציבורי המחייב את המשך מעצר העורר לנוכח עילת המסוכנות הנלמדת מאופי הנשק ומנסיבות העבירה.

בנסיבות אלה הנני דוחה את הערר.

ניתנה היום, 26 בפברואר 2009, ב' באדר התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: יע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: